אני אהיה איתכן כנה - המחשבה הראשונה שלי בכלל לא הייתה על התחתונים.
חשבתי רק על המיטה שלי. על המזרון שקניתי ב3200 ש"ח.
אני זוכרת שעמדתי בשירותים לפני שהלכתי לישון, פשוט מסתכלת על ה2 פדים שאני תמיד שמה ואני מרגישה כאילו אני סתם עושה את זה. כאילו זה לא תלוי בי אם ידלוף לי הלילה.
אני יודעת שהפדים יחזיקו מול המחזור הממוצע. אבל כשמגיע זרם אמיתי, אין להם סיכוי.
בדרך כלל אני הולכת לישון עם תחושה לא שלמה. עם תחושה שכל רגע יכולה לקרות זרימה, שתהרוס לי את המקום שהכי נוח לי בו.
איך יכול להיות שרווח של כמה מילימטרים ליד הפד עולה לי אלפי שקלים?.
אבל באותו לילה עשיתי משהו אחר.
באותו הלילה, במקום התחתונים הרגילים שלי - שמתי את אותם תחתוני איטום שקניתי. וידאתי שזה יושב עליי והלכתי לישון.
קמתי בבוקר והדבר הראשון שעשיתי זה להרגיש את המצעים. העברתי את היד וזה פשוט היה יבש. הרגשתי ממש מוקלת.
לרגע זה היה לי מוזר, כי בדרך כלל הלילה השני של המחזור שלי הוא הלילה הכי כבד. אבל באותו רגע התרכזתי לא לעשות תנועות חדות כי אי אפשר לדעת מה יהיה עם הנוזל.
כשקמתי לשירותים ובדקתי, פשוט לא האמנתי.
הפד שלי ספג, אבל פספס כל כך הרבה. ראיתי את כל המיני נחלים האלה שנזלו ממנו החוצה ונכנסתי לחרדה.
נבהלתי והתחלתי לחפש לאיפה כל הנוזל יצא.
אבל אז ראיתי משהו שהסביר לי למה אין שום דליפה.
את כל מה שהפד פספס - התחתוני איטום עצרו.
הרווח בצד של המפשעה, החריץ של הטוסיק, האזור שנוגע לי בירך - זאת פעם ראשונה שהם היו מוגנים לגמרי.
כל נוזל שניסה לצאת - נעצר.
אף פעם לא הרגשתי את זה. הייתי בשוק שזה היה פשוט כל כך. לא האמנתי שעברתי את הלילה השני של המחזור שלי, ואף טיפה לא נגעה לי במיטה.
לא הייתי צריכה לפחד מלהחליף מצעים, והלכתי לעבודה עם פשוט שקט נפשי.
באותו ערב השתמשתי בתחתונים שוב, ופשוט קמתי בבוקר למיטה יבשה, בלי שעונים באמצע הלילה ובלי הפחד שאהרוס את המקום הנוח שלי.
עברו מאז שישה חודשים, והמזרון שלי נשאר נקי בדיוק כמו שקניתי אותו.
